<h1>ספר התרומות שער מ"ט חלק ג'</h1>
<h2>דף מה.</h2>
ונשאל ה"ר יצחק ז"ל יורש שהוציא שטר שיש למורישו אצל פלוני כך וכך זהובים ויש לו אצלו בהם משכון כך וכך וטען היורש שהמשכון אבד מן מורישו, והורה תלמיד אחד שתשבע אשת המוריש שהמשכון אבד מהן שלא בפשיעה ויטול היתום מה שבשטרו. והביא ראיה מן כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד [ב"מ ל"ו ע"א]. תשובה, ראיה זו אינה נכונה, שאין אומר כל המפקיד וכו' אלא כשהיה אותו האיש שניתן לו המשכון קיים ואמר שנתתיו לאשתו ואבד, אבל הכא איך נאמר דבר זה, מי יימר שמסרו לה שנשביענה מספק. אבל הדין כך הוא, שאין על הנתבע לפרוע משטר זה כלום אא"כ המשכון מצוי וקיים בעולם. וא"ת היורש ישבע שבועת היורשין ויגבה, הכא ליכא למימר, משום דבעלמא [שבועות מ"ה ע"א] השטר הוא ודאי והפרעון ספק, אבל הכא בודאי כבר הגיע אליו משכון כנגד הלואתו והאבדה הוא ספק דאימר אבד אימר לא אבד, ומש"ה אינו דומה לדין זה. ואפילו אמר היורש לנתבע א"כ למה לא החזיר לך השטר אפילו הכי השטר בטל והנתבע נשבע היסת כי לא הגיע המשכון לידו ולא החזירו לו ונפטר.
ותו נשאל ראובן הניח משכונו ביד שמעון ומת שמעון והניח יתומים קטנים ובא ראובן לתבוע את המשכון מיד יורשי שמעון ואמר שהוא ממושכן ביד אביהם בנ', וטענו קרובי היתומים ואמרו כך צוה המת שהוא בידו במאה, וטען ראובן ואמר ישבעו הקרובים שכך צוה המת שהוא בידו במאה, ואמרו לו הדיינין אין על הקרובים שבועה לממון שאינו שלהם אלא אם רצה ראובן יתן ק' ע"י שליש עד שיגדלו היתומים וישבעו שבועת היורשין שלא פקדנו אבא ושלא מצינו בין שטרותיו שמשכון זה פרוע ונוטלין ממונם מתחת יד השליש. תשובה, כך אנו רואין שיפה אמר דיין זה, אלא שאין מן הדין שינתן הק' דינרים כולם ע"י שליש, שהרי הוא מודה מאליו בנ' דינרים, אלא תנתן ליתומים הנ' דינרין מיד והשאר שחולק להן ינתן ע"י שליש. וכל זה אם היה המשכון שוה ק', ואם לאו אין עליו לתת להן אלא כדי דמיו בלבד, שאלו היה אביהן קיים לא היה יכול לטעון יותר מכדי דמיו. וה"מ דהוי המשכון מדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר, אבל אם הן עשויין להשאיל ולהשכיר אין משלם אלא נ' דינרים שמודה, ואע"פ שהמשכון שוה יותר, דמהימן במיגו דאי בעי אמר שאול הוא בידו, והקרובים אין עליהם שבועה ולא חרם סתם, שאפטרופוס של יתומים חובה עליו לטעון ליתומים כל דבר ודבר מכל טענה שאפשר לטעון בה, כדאמרינן [כתובות ק"ט ע"ב] בההוא אפטרופוס מאן דמוקים אפטרופוס לטרח ולוקים האי וכו', ע"כ. ותו נשאל [סימן צ"א] לאה הרהינה אצל רחל מטלטלין בכך וכך וכשתבעה לפדותן כפרה בהם רחל ואמרה להד"מ אלא אני יש לי אצלך כך וכך. תשובה, תשבע רחל שאין ללאה אצלה משכון ואח"כ תראה לאה כמה היה שוה המשכון שלה, ואם הוא היה כנגד הדמים שלקחה על המשכון שמודה בהן לרחל תטול הדמים לעצמה ותשבע היסת שאין רחל ראויה ליטול ממנה כלום. ואם היה המשכון שוה יותר רחל זו פטורה ממנה שכבר נשבעה עליו. ואם היה שוה פחות ולא מודה בכך שהדמים שנטלה מרחל על המשכון הם יותר ממה ששוה המשכון תתן לרחל מה שהודה לה ותשבע שבועת התורה שאין רחל ראויה ליטול ממנה יותר מהם, משום שהיא מודה מקצת, ע"כ.
